פסק-דין בתיק תא"מ 38457-01-12

1.         לפני  תביעה כספית  על סך 24,180 ש"ח, שהגישה התובעת נגד הנתבעים, לקבלת פיצוי בגין     נזק לרכוש שנגרם לרכבה.

2.         התובעת הינה הבעלים של רכב מסוג שברולט אימפלה, מ.ר. 92-393-24 (להלן:        " השברולט").

3.         הנתבע 1 הינו מי שנהג ברכב מסוג מיצובישי, מ.ר. 56-985-20 (להלן:" הנתבע" ו" רכב הנתבע"- בהתאמה).

4.         הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת" או "המבטחת"), הינה מבטחת השימוש ברכב הנתבע  על פי    פוליסת ביטוח אחריות לנזקי  צד        שלישי.

5.         ביום 31/10/2011, ארעה תאונת דרכים בה היו מעורבים השברולט, בו נהג בעלה של התובעת, מר מיידן ח'טיב (להלן:" מר ח'טיב" או " נהג התובעת"), רכב הנתבע ורכב מסוג יונדאי (להלן: " היונדאי"), שאינו צד לתביעה שלפני. כתוצאה, נגרם לרכב התובעת נזק, בגינו התביעה דנן.

גרסת התובעת

6.         מטעם התובעת העיד מר ח'טיב אשר טען, כי בשל פקק תנועה, האט את נסיעתו ורכב הנתבע, אשר נסע מאחוריו לא הספיק לעצור והתנגש בעוצמה בשברולט מאחור והדף אותו על הרכב שהיה לפניו (להלן: " התאונה"). כתוצאה, נפגע השברולט והנזקים הוערכו כאובדן כללי, כאשר מחירו, בניכוי השרידים, הינו 18,000 ש"ח.

לטענתו, בנסיבות האמורות, האחריות המלאה לתאונה הינה של הנתבע 1. משכך, על הנתבעים, ביחד ולחוד, לשפות את התובעת בגין הנזקים שנגרמו לרכבה ואשר הוערכו בחוות דעת שמאי שצורפה לכתב התביעה. 

7.         התובעת פירטה בכתב התביעה את הסכום המבוקש: 18,000 ש"ח בגין נזק ישיר שאירע  לרכב;  1,100 ש"ח בגין שכ"ט שמאי; 389 ש"ח בגין גרירה, ו-4,700 ש"ח בגין עוגמת נפש, אי נוחות ושימוש ברכב חלופי ובמוניות, והכל בסך כולל העומד על 24,180 ש"ח.

8.         לטענת ב"כ התובעת, בסיכומיו, הוכחו נסיבות התאונה לפיהן פגע הנתבע ברכבה והדפו על הרכב שהיה לפניו והוכחה אחריותו של הנתבע. עוד נטען, כי גרסת הנתבעים לפיה לא            היה כל מגע בין רכב הנתבע לשברולט הינה בסתירה להודעה שמסר הנתבע לחברת     הביטוח             ולעדותם של הנתבע והעד מטעמו. לא זו אף זו, המשטרה שייכה את כל הרכבים             המעורבים בתאונה, לתאונה אחת ואף הגישה כתב אישום כנגד הנתבע 1 בגין התאונה.        מקור ההבדל בין הנזק לחזית השברולט לנזק בחלקו האחורי, בכך שבחלק הקדמי של    הרכב מונחים המנוע ויתר החלקים המכאניים של הרכב, ואין להסיק מכך לגבי הפגיעות

            ולכן, יש ליתן פסק דין כנגד שני הנתבעים בגין האחריות לתאונה.

גרסת הנתבעים

9.         הנתבעים טוענים, כי דין התביעה נגדם להידחות מן הטעם, שהתאונה לא ארעה כלל           באופן הנטען על ידי נהג התובעת וכי נסיבות התאונה מעידות על אחריותו. לטענתם, עת נסע רכב הנתבע בנתיב השמאלי, לאיטו, בשל פקק התנועה, לפתע סטה השברולט שמאלה, בניסיון לעקוף את רכב הנתבע והשתלב בינו לבין היונדאי שנסע לפניו. באותה עת בלם היונדאי, וכתוצאה, סטה השברולט שמאלה והתנגש במעקה בטיחות, ורכב הנתבע התנגש ביונדאי. הנתבעים טוענים, כי לא היה כל מגע בין רכב הנתבע לשברולט, זאת אף עולה מחוות הדעת שצירפה התובעת, ושאינה מפרטת את הנזק התאונתי שנגרם לשברולט מאחור. וגם מהטעם זה דין התביעה  נגדם להידחות.

10.        בסיכומיה, טוענת ב"כ הנתבעים, כי התאונה התרחשה כתוצאה מרשלנותו של נהג התובעת.

לטענתה, אין לקבל את טענתו, כי כאשר התנגש בו רכב הנתבע,  לחץ  מתוך            בהלה, על דוושת הגז וכתוצאה, התנגש ברכב שלפניו. 

גירסה זו הוצגה, לראשונה, בעדותו של נהג התובעת בבית המשפט והיא אינה מתיישבת עם טענתו, כי היה במצב עמידה כאשר קרתה התאונה. זאת ועוד, משמעות גירסתו הינה ניתוק הקשר הסיבתי בין רשלנותו הנטענת והמוכחשת של הנתבע, להתנגשות השברולט ביונדאי.

אין בגירסת התובעת כדי להסביר, את הפער הגדול בין הנזקים בחזית השברולט (סך של 24,019 ש"ח) לנזקים בחלקו האחורי (סך של 4,466 ש"ח). עם זאת, יש בה כדי להעיד, כי הפגיעה הנטענת מאחור לא הביאה להדיפת השברולט לפנים. יתרה מכך, מאחר והנזקים בחזית השברולט עולים על ערכו של הרכב (18,000 ש"ח), הרי שהם שגרמו להכרזתו כ"אובדן גמור", והפגיעה המוכחשת מאחור, לא הוסיפה על נזקי התובעת.

לא זו אף זו, השברולט היה במועד התאונה בן 11             שנים, והפגיעות בחלקו האחורי, סימני קילוף, הינם תוצאת נזק ישן, שאינו קשור      לתאונה             נשוא הדיון.

יש בהודאת הנתבע, כי התנגש ביונדאי, כדי לחזק  את מהיימנות גרסתו, שכן בכך פותח אפשרות לבעלי היונדאי לתבוע אותו בגין נזקיו.